מוכרחים להיות (קצת) אדיוט

כשבאתי לכתוב ביקורת על "הזכות להיות אדיוט" (עיבוד של תיאטרון מיקרו ל"הרולד ומוד" של קולין היגינס) חשבתי איך להסביר את סוד הקסם של ההצגה הזאת בלי לקלקל? שזה כבר סימן טוב… הדמות של מוד, ניצולת שואה בערוב ימיה, אישה המשקיפה על החיים מהצד עם הרבה הומור עצמי ובכלל, מזכירה לנו, במיוחד לאנשים רגילים ופשוטים, את ההנאות מהדברים הפשוטים של החיים. הנאות אסתטיות, שכלתניות, הומריסטיות וחושניות, בדרכה המיוחדת היא מזכירה להרולד את טעם החיים. ההתבגרות שלו בעצם תלויה במפגש עם דמויות אקסצנטריות כאלו, שיוכיחו לו שיש משהו טוב ומעניין בחיים. לפני זה הרולד לא מצא גירויים מספקים בסביבתו ועסק בתחביבים כמו ביום התאבדויות וביקור בהלוויות, מוד בשבילו, באופן קצת ביזארי, היא הדבר הנכון במקום הנכון (בהלוויה בה נפגשו).

הצעת הנישואין שהוא מציע לה היא ילדותית-רומנטית ודווקא מראה על תהליך ההתבגרות שעבר, אבל במקום אהבה הוא מקבל מתכון לעוגת זנגוויל. יותר חשוב כמובן, הוא השיעור לחיים שקיבל. הדמויות של הכומר וקריין החדוש (ארתור קליאבה) והפסיכולוג (בוריס אוצ'קובסקי), המשחקים עם החדשות, שמוד "משתיקה" את הקריין החדשות הגרוטסקי, הקהל מתפרץ בצחוק. – אכן דבר שלא מגיע לניצול שואה – לשמוע חדשות. השחקנית אולגה קטאייבה מגלמת את מוד בחן ובצורה משכנעת. האימא המודאגת של הרולד (מריה גורליק), הדייטים שהיא מנסה לסדר לבנה (אנה ביחובסקי) הופכים למגוחכים יותר ויותר, נראה שההתבדחויות שלו על חשבונן יפסקו רק בזכות מוד.

האווירה הקסומה הזאת מושגת באמצעות צוות מיומן ומתואם, המשמש במספר תפקידים, שימוש במסך שקוף/אטום הנותן מעין קלעים חיים המוספים צבע ועולם נוסף בו השחקנים מתחלפים בעוד דמויות קטנות ללא טקסט המוסיפות נופך. המוזיקה החיה על הבמה, כל אלו מוספית צבע וחיות "מודיים" .

השימוש בתפאורה ובאביזרים וההמצאות הצורניות מדגישות את המסר שמוד מעבירה, בלי שהתכוונה לכך להרולד. מוד כאמור, מראה דרך שונה להסתכל על החיים, היא מזכירה לנו שהכל מתגמד לעומת המוות ושצריך לצחוק, לנקוט לעיתים גם באסקפיזם כלשהו כדי לשרוד. היה אולי כדאי להקצין את הקומי ברגעים מסוימים בהצגה, שגם התארכה מעט יותר מדי. אבל הקהל שחיכה בסבלנות קיבל גמול נאה. הקבוצה המקסימה הזאת, העובדת בעיקר בירושלים, מקרבת לבבות בין העליה מרוסיה לציבור הישראלי דרך אמנות. רשמתי לעקוב אחריהם. בכלל, ההתעוררות החילונית בירושלים שפתאום הפכה למרכז בילויים לוהט עבור המבלה האלטרנטיבי, לפחות בסטנדרטיים ישראליים. האלטרנטיבה היא לתל-אביב ששקעה בתוך עצמה. פתאום אפשר להסתובב בלילה במדרחוב נחלת השבעה או במושבה הגרמנית ולהרגיש חלק ממשהו אירופאי לגמרי.

הערה: הסיפור על הרולד ומוד כבר עובד לסרט ומספר פעמים לבמה, בישראל פעם אחת בתיאטרון הספריה ברמת-גן ב2003. בעיבוד וההפקה הנוכחיים בירושלים, שונתה הכותרת ונוצרה הצגה המוסיפה תבלין טעים לספר.

הזכות להיות אדיוט, על פי הרומן "הרולד ומוד" מאת קולין היגינס, עיבוד ובימוי: אירינה גורליק בביצוע קבוצת תיאטרון מיקרו. תיאטרון החאן, ירושלים. הצגות הבאות יתקיימו ב25 וה-27 למרץ וב17 וה-24 לאפריל.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.