מיקרו-מן
מצאתי בחנות יד שניה ספר מעניין ולכן אני קורא אותו כעת. “האדם הממוחשב – לחיות עם מחשבים” של גורדון פאסק וסוזן קארן, ספר עיון עתידני שיצא ב-1982 (תורגם לעברית ב-1984) ועוסק ביחסי אדם-מחשב, בהטמעתה של התרבות הטכנולוגית בשימוש היומיומי ובעיקר בהשפעתה על הלך החשיבה האנושי. מרפרוף אני מתרשם מהנאיביות והקסם שבספר, ושבסך הכל הוא לא מנותק לגמרי מהמציאות בה אנו חיים, תרחיש די מהימן. כמובן שעוד לא קראתי את כל הספר בשביל לעמוד על אי דיוקים או על כמה עמדות סוררות מדי של מדע בדיוני יש בו באמת, אבל בינתיים זה מענג, מרתק וכאמור ראשוני מאוד מאוד. מדברים שם על טכנופוביה, התמכרות ומשחקי וידאו באטארי – “רובנו מסוגלים לעבור ליד מכונת ‘פולשי חלל’ בלי ייסורי-נפש קשים במיוחד. לדעתנו, יש גבול להשפעות שיהיו למחשב על תרבותנו”. האמנם? אגב, אם מישהו קרא את הספר ורוצה לחלוק רשמים / להתדיין, ראו זאת כהזמנה.
תגובה ראשונה
אותו גורדון פאסק שהתשתתף בכתיבת הספר לא היה סתם נאיבי או מדען בידיוני (אם כי גם זה) הוא היה מוכר כבכיר הקיברנטיקאים של שלהי המאה העשרים, כגאון ומקורי ביותר (כתב מאות מאמרים מדעיים, כ-8 ספרים, מחזה מוזיקאלי וציורים משעשעים וקיבל שני תוארים שמעל לדוקטורט). הוא ניסה לבנות שיטה חדשה לכל מדעי ההתנהגות (“תורת השיחה”) ועל ערש מותו ניסה לבנות את תורת השדה המאוחד – פיזי ופסיכולוגי.
גורדון היה, תמיד, 30 שנה לפני זמנו, והדברים שכתב ב-1982 עשויים להיות וכרים וקובעים ב-2012