ההשראה של תל אביב
ישראלי טוב כמו ישראלי טוב. גם בשיא ההצלחה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה שיא, וגם עד כמה שאפשר לקרוא לזה הצלחה – הוא יודה: אין כמו בבית. בטח שאין כמו בבית, רק הבית הוא מקום מרווח, וכיף, ונעים. אהבה אפשר הרי בכל מקום. בברוקלין בדירה פצפונת, לבד יחסית, רחוק מכולם, או בתל אביב בדירה מרווחת, קרוב אל הלב, על כל המשתמע מכך. עדו פלוק וחברתו אסטל, הלא הם Elephant Parade, נמצאים כאן. לא לגמרי יודעים מה הולך לקרות עם האלבום הבא שלהם, מקווים, אבל יודעים שאפשר לסמוך על התקווה. הרי היא, היא ולא אחרת, הביאה להם את החשיפה הגדולה בבלוגספירה. היא ולא אחרת, הביאה להם את ההכרה, את הפידבק, את הידיעה שיש משהו ששווה לעשות בשבילו מוסיקה. יש מי ששומע, יש מי שמעריך, יש מי שמצפה חוץ מהם עצמם, יש מי שאוהב ומספר לאחרים, נותן את ההרגשה הטובה, אותה הרגשה שהוא קיבל ומשתדל להחזיר. השניים מוציאים סינגל ראשון מתוך האלבום המדובר, מצפים לטוב ואפילו מציעים אותו בחינם בעמוד המייספייס שלהם (במייל, ליתר דיוק). ביום חמישי הקרוב הם יופיעו באוזן השלישית, וגם מספרים – או יותר נכון עדו (אסטל עדיין מתביישת לדבר בעברית) – קצת על מה שקרה, קצת על מה שקורה, והרבה יותר קצת על מה שיקרה. ראיון.
:: . ::
אז עכשיו הם כאן, ומחר מי יודע? כנראה שגם כאן, או שמא בברוקלין. בינתיים הם נמצאים על הקו, פעם כאן ופעם שם. מופיעים, איפה שאפשר, ומסתכלים הלאה. השוני הוא כנראה במקום שבו הם נמצאים – המקום המוסיקלי, אולי גם הגאוגרפי. “אני ואסטל גרים כעת בארץ, זה נתון”, מספר פלוק, “התחלנו לנגן בברוקלין, הופענו שם וברחבי ניו יורק, הקלטנו שם גם את האלבום הראשון. אבל אז האבק התפזר, התגעגעתי נורא הביתה, ועברנו לכאן. למה? בא נגיד שאמרנו לעצמנו ששינוי המקום יכול להביא גם לתוצאות מעניינות כשנקליט חומרים חדשים”
ועד כמה זה באמת עוזר, עכשיו כשאתה רואה כבר תוצאות?
“אני חושב שזה בהחלט מביא איזו שהיא התקדמות. או לפחות שינוי. השירים שאנחנו מקליטים עכשיו יותר מפותחים, יותר מגוונים. אנחנו מנגנים ביותר כלים, אנחנו יודעים טיפה יותר. זו אולי תל אביב, או שמא אורח החיים. אחרי שנים בחדרונים הפצפוניים של ברוקלין, להיות בדירות המרווחות פה, זה משנה הרבה דברים”
מה עם חוזה הקלטות? או שאתם עדיין עצמאיים? מה היה, מה יהיה?
“האלבום הראשון שלנו יצא תחילה בצורה עצמאית ונמכר באינטרנט. היינו הולכים כל יום לדואר כדי לשלוח הזמנות. אחר כך חתמנו על חוזה עם חנות תקליטים קטנה בפלורידה שעזרה לנו עם זה ועם הכנסת המוזיקה שלנו לאייטיונז. כשהגענו לארץ, אירסיי אימצו אותנו, והוציאו פה את הדיסק רשמית. הדיסק הראשון שלנו, ‘Bedroom Recordings’ נמצא עכשיו בהפצתם, ‘בכל החנויות המובחרות’. לגבי האלבום השני – עדיין לא חתמנו עם אף אחד. אני מקווה שיהיה תהליך דומה: מתאים לנו לעבוד לבד בהתחלה. אני אוהב את הדואר”
מה ההישגים המספריים של האלבום הראשון – באינטרנט?
“בשיאנו, ולאחר שנחשפנו בבלוגים של מוזיקה, הגענו לצמרת המצעד של מייספייס (עבור להקות אינדי). לא יודע לומר מספרים, אבל זה מאגר של מאות אלפי להקות…”
נו, ואיך ההרגשה?
“זה די מדהים. אותי הכי מספק ללכת ל-Last.fm ולראות את כמות האנשים שניגנו שירים שלנו באייטיונז שלהם בזמן האחרון, או לקבל מכתב נרגש מרדיו בספרד, או מחנות תקליטים עצמאית בטוקיו, או מישהו מאנגליה שרוצה להוציא וינילים, או הזמנה מזאק קונדון לבוא ולחמם את ביירות!”
יש לך מושג איך זה התחיל להתגלגל?
היו כמה בלוגים שכתבו עלינו, קשה לשים את האצבע על נקודת זמן. זה היה במקביל לעבודה קשה בניו יורק. הופענו כל הזמן – CBGBs. Sin-e, delnacey, Northsix, Pianos, היו לנו הופעות מול שלושה אנשים. הופעות מגוחכות שאנחנו עולים אחרי להקות מטאל. במקביל שלחנו לבלוגרים את הדיסק, והחזקנו אצבעות. מה שקרה מאז – משהו מקסים”
מה המוטיבציה עכשיו, לקראת הוצאת דיסק מס’ 2?
“המוטיבציה נשארת בעינה. להמשיך לעשות את זה ‘בדרכנו’. חשוב לנו להמשיך לעבוד בדרך עצמאית, לא כבידה ובלי חשיבות עצמית. עכשיו למשל החלטנו לחלק עותקים של הסינגל הראשון שלנו ‘Crazy BF’, בחינם”
טוב שאתה אומר את זה – מה הפילוסופיה מאחורי חינם? (בעיקר כשההכנסה שלך ממוסיקה היא גם ככה אפעס קצת)
“אמנים היום כמעט ולא מתפרסמים ממכירות של ההקלטות שלהם. זה פשוט בלתי אפשרי בעולם של הורדות וקבצים קלי משקל. לכן לתת שיר חינם זה לא ‘להפסיד כסף’. בעיקר כשאתה נותן שיר דיגיטלי, כלומר – זה לא שכל עותק עולה ככה וככה. אז כן – במייל שאנחנו שולחים עם השיר אנחנו מבקשים מאנשים שאם הם נהנו, ורוצים לתמוך בנו, הם מוזמנים לשלוח 99 סנט בפייפאל. אבל זו לא הנקודה”
בשביל לעמוד על דיוק – חינם זה אומר לינק חופשי או שמי שרוצה שולח מייל?
“כל מי שרוצה שולח מייל – כאן או דרך מייספייס – ומקבל mp3 לתיבה שלו”
על האלבום השני עבדתם שוב שלושתכם – אתה, אסטל והמחשב? או שגם האולפן נכנס לתמונה?
“לא ביקרנו באולפן. גם הפעם. רוב השירים הוקלטו בדיוק באותה צורה, למרות שהם טיפה מורכבים יותר. פשוט למדנו להשתמש במחשב. כמה שירים אחרים הוקלטו אצל תום גוטליב, הסולן של מכולת. בבית”
הגיטרה היא הכלי המסורתי היחיד או שגם זה לא?
“לא היחיד. באלבום החדש יש שירים עם יוקלילי, גיטרה, באס, תופים… יש שיר עם חצוצרות אפילו. הוא יהיה הסינגל הבא”
שיטת העבודה היא אמירה של דו איט יורסלף, או שפשוט זה מה יש ורוצים לעשות את המקסימום עם המינימום?
“אני חושב שזה שילוב של השניים. לא היינו מתנגדים לשבת חודש באולפן ולשחק ב’מוזיקאים מקצוענים’ – אבל בסופו של דבר, אני לא חושב שזה היה נשמע אחרת. האמצעים הצנועים שעומדים לרשותנו, ביחד עם הידע הצנוע שלנו במוזיקה וב’טכנאות קול’ מעצבים גם את המסר וגם את הטקסט עצמו, ואין לי עם זה שום בעיה”
מה באלבום, אם כך?
“אין בינתיים תאריך יציאה קונקרטי לאלבום, אנחנו מקווים שבינואר הוא יהיה מוכן. כאמור, יש בו הרבה יותר כלי נגינה, החל מחצוצרות וכלה ביוקלילי. הכל הוקלט בבית, עבודת יד. בהופעה ביום חמישי נבצע מעט שירים חדשים מתוכו”
אסטל, למדה מעט עברית בינתיים?
“כן. היא מבינה המון, אבל עדיין קצת מתביישת לדבר עם זרים. לי ולה יש שיחות מלאות בעברית”
בסוף היא תהיה ג’וזי כץ
“הלואי”
:: . ::
“Elephant Parade” יקיימו מופע כפול ביום חמישי הקרוב ביחד עם להקת מכולת, (20:30, האוזן השלישית בת”א, 40 ש”ח). השיר עצמו ניתן להאזנה בעמוד המייספייס שלהם,ומי שרוצה כאמור יכול לקבל אותו גם חינם להורדה. במייל.
Facebook
Twitter