טעם מצוות פרו ורבו

מצוות פרו ורבו, האורתודוכסיה מפרשת אותה כאילו מצווה להביא ילדים לעולם. הם לא מבינים את המשמעות האמיתית של הברכה הזאת. שימו לב, זו ברכה, לא מצווה. שנאמר "ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ". בדגת הים – זה המן. בעוף השמים – זה השליו. בשני המקרים מדובר במה שנקרא במיתולוגיה היוונית "אמברוזיה", כלומר מזון האלים, המזון שאם אוכלים אותו מגיעים להארה. ובכל חיה הרומשת על הארץ, זה הנחש. הנחש שמסמל באופן מסורתי את הידיעה העליונה. לאמור: הברכה של אלוהים לבני האדם לא היתה "תתרבו", אלא הלוואי שתגיעו להארה ותזכו למה שהגדיר הרמב"ם מדרגת הנבואה. למה הפרשנות הזאת אינה פרשנות פופולרית? כי חז"ל טשטשו כל יסוד מיסטי ביהדות, מפני שהדבר הזה מותיר להמונים פתח "לרדת למרכבה" (וזו הסיבה שהברכה היא בלשון "ורדו").

אחזור על המיתוס הגנוסטי בקווים כלליים: אלוהים ברא את העולם על ידי הפרדה. ביום הראשון הוא הפריד בין האור לחושך, ביום השני הפריד בין השמיים לארץ, ביום השלישי בין הים ליבשה וכן הלאה והלאה. ביום השישי הוא סיים את הבריאה. את האדם ברא ברגע האחרון לפני שבת, כלומר האדם הוא נזר הבריאה, נזר מלשון כתר כמו "נזר הקודש" של הכהן הגדול. כמו שקוראים לזה היום "הדובדבן שבקצפת". ומיד לאחר שברא את האדם מה עשה אלוהים? אחורה פנה, הוא בירך את האדם שמכל הריבוי הזה שברא בעולם, שהאדם ישכיל להאציל עצמו מעלה ולהאחיד את הבריאה. האחדה משמע להתחבר אל ה"אוניו מיסטיקה", או אל "הלוגוס".

זהו. זה כל העניין. אלוהים ברא מכונה ואז לחץ על כפתור ההפעלה ונתן למכונה לרוץ לבד אל עבר נקודת הסיום. נקודת הסיום היא הגאולה. הגאולה היא ברגע שהגל הגדיר שרוח העולם תכיר את עצמה. את מה שהגדירו אחרים (מאפלטון ועד הוסרל) כ"נואוס", "השכל העליון".

הערה קטנה בקשר לזיהוי המן כדגים. המדרש של "וידגו לרוב בקרב הארץ", בדרך כלל משויך עם פריה ורביה של דגים. אבל כפי שנאמר, האורתודוכסיה מדברת על פריון גופני. המשמעות האמיתית היא ש"כל האוכל ד"ג בד"ג ניצל מד"ג" (או כפי שנאמר במסכת שבת: "במה מענגו? בתבשיל של דגים גדולים"), יענו כל האוכל דגים בשבת, שהיא "מעין עולם הבא" ניצל מדין גיהנום, שהוא ניגודו של גן עדן, שאף הוא מעין עולם הבא. העולם הבא הוא הרגע שבו הארץ תמלא דעה את ה' "כמים לים מכסים", והרי מים לים מכסים הם הדגים, כפי שנאמר במסכת ברכות "מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם". ובקיצור: תאכלו גפילטע פיש.

ד"א הסברה שלי לכך שהאורתודוכסיה מחשיבה את פרו ורבו כמצווה לקיים יחסי מין במקום לחוויית הארה, היא שמדובר בהמרה של התשוקה מתשוקה לידע לתשוקה למין, ההקבלה הזאת בין ידע למין חוזרת בתנ"ך המון פעמים, "וידע האדם את אשתו", "והמלך לא ידעה" וכו'. גם שכיבה הומרה מתשוקה לידע לתשוקה למין. ולראיה "לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך". בסדום, אנשי סדום ניגשו לשבור את הדלת משום שהמלאכים "טרם שכבו", סדום היתה נסיון של ההמונים לפרוץ את הגדרות. וכאן פותחים תיבת פנדורה חדשה: ה' בירך אמנם את האנושות שתשאף אליו, אבל יש לה' תסביך פרנקנשטיין והוא מפחד מזה שהאנושות תגיע אליו "ותירש את מקומו". זו הסיבה גם שהוא החריב את מגדל בבל, באמצעות הפועל "הבה נרדה ונבלה את שפתם". כלומר, כדי למנוע את המצב שבו "הן עם אחד ושפה אחת לכולם". בגלל תסביך פרנקנשטיין, בגלל שגם המין יכול להביא אדם לאורגזמה, האורתודוכסיה מצד אחד מעודדת יחסי מין אבל גם נרתעת ממין באופן כללי.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.