כלואות בנשיות שלהן

לרגל יום האישה אני מקדיש את הביקורת הזו לנשים בהן עוסק הספר הזה, נשים שאפשר להסתכל עליהן מצד אחד בכעס, אחרי הכל הן פושעות, ומצד שני ברחמים, אחרי הכל הן קורבנות – אם לא של חברה פטריאכלית שחוסר היכולת שלהן להתמודד עם הנורמות הנוקשות שלה הביא אותן לאין שהביא, אז כקורבנות של התעללות נפשית, פיזית או מינית, שאילצו אותן להתמודד עם הטראומה בדרך של פשיעה והדחקת הסבל. כל הכבוד לסוציולוגיות הפמיניסטיות שהפכו את הנשים העברייניות מפושעות לקורבנות, ובשכר זה הן מנציחות את היחס המקל שיש כלפיהן מצד החוק. "כלא נשים" הוא ספר שבא לדון בסוגיה הזאת – האם נשים אכן שונות מגברים, שיש לטפל בהן כעברייניות בצורה שונה? האם שיקולים מוסריים וחברתיים יש להם מקום בשיפוט אישה עבריינית?

דרך סקירת המחקר בפשיעת נשים ושיקומן, וראיונות עם 50% מהנשים האסורות בכלא נווה תרצה, מגיעים המחברים של הספר לתובנות בנושא שיש מקום לויכוח איתן ובכל אופן המסקנה היא בערך כזו: המדינה לא מקצה מספיק משאבים לטיפול אופטימלי באסירות, וכך ההזנחה הזו מכניסה אותן ללופ שיגרום להן לא להשתלב כיאות בחברה לכשיצאו מהכלא ולהוותר חריגות. איך מטפלים בזה? המחברים סוברים שנשים שונות מגברים בעיקר מסיבות חברתיות, ובשל צרכים מוסריים יש להקל עליהן לטובת הסדר החברתי. צרכים מוסריים כגון: הן אמהות ויש לאפשר להן לחיות בחממה המשפחתית ולא להתנתק ממנה כי זה יגרום להן סבל עתידי, הן קורבנות של תקיפה והן סבלו מספיק, אם ייענשו הן יסבלו יותר.

כאמור, ההתייחסות אל עבריינים (בכלל, ועברייניות נשים בפרט) כאל קורבנות של החברה שממשיכים להיות קורבנות בכך שלוקחים מהם את ההזדמנות לחזור ולהיות "נורמליים", בעיני לא מקובלת משום שלדעתי דווקא הנסיון להשיב אותם ל"נורמליות", הפיקוח החברתי הזה על כך שכל הפרטים בחרה יתנהגו בהתאם, הוא "ענישה" בפני עצמה. החברה מענישה את הפרטים בה בין אם חרגו מהכללים שקבעו ובין אם צייתו להם, בכך שהם מחוייבים להתנהג ב"נורמליות". והנורמליות הזו היא הנהגת תא משפחתי שלם, הסדר החברתי יישמר רק אם נשים יישארו בתפקידן האמהי. החוק שומר על המרקם המשפחתי והאישה תספוג סנקציות של נידוי בשל אחריותה לפירוק התא המשפחתי. כלומר, המטרה היא שמירה על תאים משפחתיים מסודרים ונפרדים, ההרכבה של התאים האלה מוטלת על הגברים והשימור שלהם מוטל על הנשים. לדעתי, וזה לא לגמרי קשור לדיון כאן, המטרה היא פחות לשמור על תא משפחתי שלם ויותר לשמור על מסגרת מונוגמית של נישואים. במסגרת פוליגמית, אשה "עבריינית" שלא מגשימה את הייעוד האמהי שלה, יכולה לקבל גיבוי מאישה אחרת שתמלא את דמות האם של ילדיה ודמות המאהבת של האב.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

2 thoughts on “כלואות בנשיות שלהן

  1. ° הגיב:

    יש את הספר הזה ברשת?

  2. אבי לבקוביץ הגיב:

    לדעתי הספר קיים רק בדפוס בחנויות

השאר תגובה