Beyond The Infinity

אחת מהאקפלות הקלאסיות ביותר של הטכנו, "The Realm", מכילה טקסט מעורפל שניתן לפרשנות בצורות שונות. חוויה חוץ-גופית וחוויה פסיכדלית הן אלה המתבקשות, למרות שניתן גם להוסיף פרשנות אחרת ואזוטרית: החוויה המיסטית-נאופלטונית. שלושת הפרשנויות האלה באות בכפיפה אחת משום שהן שקולות אחת לשניה, ומתוך כך משתקפות היומרות המשיחיות של התרבות הפופולרית, תרבות שמנסה להביא את הגאולה על ידי הטכנולוגיה, ועל ידי כך עוקפת את הממסד הדתי שבאופן אבסורדי דווקא מעכב אותה.

:: . ::

המילים: Something for your mind, your body, and your soul, it's the power to arouse curiosity, the Purpose, the goal which one acts on, a journey of force, hot like the sun and wet like the rain, rhythmatic movements in unison with others, prolong an act of sensation with no limits or boundaries, eternity is past, Wrong is right, it's the point of greatest intensity, pleasures of the highest sense, feelings of warmth and security, willing and unwilling sensations of the mind, a condition, the ultimate seduction, The Realm

התרגום: משהו למחשבה, לגוף ולנשמה. זהו הכח שמעורר את הסקרנות, זוהי התכלית, המטרה שכל אחד שואף אליה, מסע של כח, חם כמו השמש ורטוב כמו הגשם. תנועות קצביות שמתמזגות באחרות לריגוש ארוך ומתמשך, ללא גבולות וסייגים. נצח נדמה כעבר, שקר לאמת. זו הנקודה העוצמתית ביותר, עונג על-חושי, הרגשה של חום ובטחון. סוג לא ברור של נכונות המחשבה, מצב בפני עצמו, הפיתוי המושלם, המתחם.

:: . ::

  • פרשנות 1: חוויה חוץ גופית – חווית סף המוות, ניתוק בין הרוח לבין הגוף הפיזי. המוות נחווה כחיבור עם ישות אלוהית, שקורנת אור ואהבה. החיים נחווים כרמת תודעה נמוכה, שיש להתעלות ממנה על מנת להגיע אל החיבור הזה. מרגע שהוא התקיים, נמשכת הרוח באופן בלתי רצוני אל הישות.
  • פרשנות 2: החוויה הפסיכדלית – הגעה מלאכותית לרמת תודעה גבוהה. או על ידי מנגנון ממריץ ומעורר, שמעצים את תחושת הטוב. או על ידי מנגנון מדכא מאלחש, שממעיט את תחושת הרע. בשני המקרים החוויה היא אופוריה, ניתוק מהמציאות וטשטוש האבחנה בין טוב לרע, אמת ושקר.
  • פרשנות 3: החוויה המיסטית – חוויה שנמצאת מעל לכל חוש ושכל, גוררת את האדם לתחומים של הבלתי-מודע שלו עצמו, בהם הוא מסוגל לחשוף אמיתות מסוימות שלא יכול היה להגיע אליהם בלעדיה. הארה פנימית, תובנה בלתי מוסברת, חוויה בלתי ניתנת לתיאור, אלא אם מדובר בהסבר על דרך השלילה – ניתוק ממחסומים כגון: שנאה, בורות, רצון, כעס, פחד. תחושת שלווה, רוגע וביטחון, שמהוות מצע לאושר.

המשותף לכל החוויות האלה (מיסטיקה, פסיכדליה, סף המוות) היא תחושת הריחוף, וההשאבות הבלתי נשלטת אל תוך מנהרה שבסופה אור. האור הולך ומתחזק, וככל שמתקרבים אליו מתעצמת תחושת האהבה, ומטשטשות אמיתויות שנחוות כברורות ברמות תודעה נורמליות – בכללן ההתמצאות בזמן והאבחנה בין טוב לרע.

:: . ::

אמת, שקר ולוגיקה בוליאנית
בעזרת המרה לבסיס בינארי אפשר לתאר כל מספר באשר הוא על ידי הספרות 1 ו-0. בלוגיקה הבוליאנית 1 משמע אמת ו-0 משמעו שקר. מדובר במושגים של חיוב ושלילה, 1 מסמל אל החיוב והטוב, 0 מסמל את השלילה והרע. מניה מתאפשרת רק כאשר קיימת הפרדה בין המספרים, כשקיים ריבוי. אילולא ריבוי זה, לא היינו מסוגלים לתפוס את המתמטיקה. המתמטיקה, כביכול, היא מסר שמגיע מלמעלה ומדבר אלינו בשפה ברת תפיסה, אבל בצורתה העילאית היא כתובה בשפה שבה אין ריבוי, ויש אחדות מושלמת. הווה אומר: בסיס מתמטי שאין בו ריבוי, כלומר – בסיס אונארי.

דוגמה: מאחר שאנו מסוגלים לתפוס רק דברים ברי-מניה, הרי שכל מספר נתפוס ככמות של יחידות מניה אותן אנו מכנים אחדות. המספר 15 נחשב כ-15 יחידות של 1. כל מספר ניתן לביטוי באינסוף "בסיסים", כלומר כל הצורות לכתוב אותו בבסיסים הקטנים ממנו עצמו, הצורה לכתוב אותו בבסיס שהוא (10) וצורה קבועה לכתוב אותו בבסיס שגדול ממנו עצמו (לדוגמה: 15 הוא F בכל בסיס שגדול מ-15, עד אינסוף). כלומר, יש אינסוף אופנים שאיתם ניתן לייצג את העצם שנקרא המספר, והייצוגים השונים האלה מתאפשרים בשל ההפרדה המלאכותית ליחידות של 1, הפרדה שמתאפשרת בכל בסיס שגדול מהבסיס הבינארי. ומה בבסיס אונארי שבו יש רק אפשרות אחת? כל המספרים ייוצגו כספרה אחת (שאינה אלא אפס), משמע: יש אינסוף אופנים, שוב, לייצוג אותו העצם, אבל כל אותם האופנים יהיו זהים ותתקבל אחדות מושלמת. אי אפשר לדבר בבסיס אונארי על הפרדה כי כל מספר ייוצג באותה הצורה, כך שאין הבדל בין כל מספר לבין האינסוף עצמו – כולם אפס וכולם אינסוף באותה המידה, או שמא כל המספרים יחדיו הם אינסוף אחד גדול, האחד הוא למעשה אפס, והוא למעשה אינסוף, שאין בו מקום לחלוקה, כל אינטרוול שרק נחשוב עליו יתייחס אל אותו האינסוף.

:: . ::

על-תודעה
כאמור, הפרדנו את הטוב מהרע על ידי הגדרת ה-1 כטוב והרע כ-0, זאת בבסיס הנמוך ביותר שמאפשר את אותה ההפרדה. אלא שבבסיס האונארי אין את ההפרדה הזאת והכל רע (או הכל טוב, זה אותו הדבר) – זו מציאות מושלמת, אחדותית, אלוהית. זו ספירה אשר נמצאת מעבר להפרדה המלאכותית הזאת בין טוב לרע. הטוב והרע אחד הם, האמת והשקר גם יחד.

במילים אחרות, ההפרדה המלאכותית בין טוב לרע, האבחנה בין 0 ל-1, היא מציאות פגומה ונחותה של חוסר אחדות, במקום גבוה יותר ממנה יש אחדות. בעולמנו המציאותי, על האדמה, יש הפרדה מלאכותית בין הטוב לרע, שלמעשה מאוחדים בספירה האלוהית. ככל שעולים גבוה יותר, ככל שמתקרבים אל האלוהים, ככל שנוגעים באינסוף, הכל מטשטש. אין הבדל משמעותי בין טוב לרע, בין אמת לשקר. "שניים הופכים לאחד", ההפרדה המלאכותית הזאת בין שתי הספרות מתאחה ומתאחדת לדבר מושלם. הדבר המושלם הזה הוא האלוהים עצמו, האינסוף או האחד.

התאחדות כזו עם האינסוף היא התגלות, בעזרתה מתעלים מעל לחוויה החושית שמסוגלת לתפוס רק את המציאות הנחותה והפגומה, ומתחברים אל ספירה אלוהית לחלוטין שנמצאת מעבר לכל דבר הניתן לתיאור. מציאות עליונה של אהבה ואושר אינסופיים ונצחיים. אל האינסוף הזה, החיבור אל האלוהים, מנסה להגיע התרבות הפופולרית. על ידי השלטת האהבה והשלום בעולם, על ידי ההאחדה והאחדות. אלה יהפכו את העולם הנחות שלנו למקום עילאי הרבה יותר, לגן עדן עלי אדמות, מציאות עליונה בה השמיים יורדים ארצה והארץ עולה אל השמים, מים עליונים מתאחדים עם מים תחתונים וכך העולם מגיע אל תיקונו, תיקון החטא הקדמון שגרם לנו להבחין בין טוב לרע.

:: . ::

גאולה אקטיבית
מהי אותה ההאחדה ומה משמעותה? במובן החברתי האחדה היא העלמת מושג האותנטיות, האותנטיות הופכת אנשים לייחודיים ולא מאפשרת את האחידות בין האנשים, היא מאפשרת אי שוויון. במובן המוסרי, כשמבחינים בין טוב לרע מאפשרים שוב את ההפרדה הזאת, אם רוצים להתאחד עם האינסוף חייבים לטשטש את ההבדלים ביניהם ומעתה עבירה הופכת למצווה ומהר מאוד מגיעים אל מוסר אחר וניהיליסטי. בטרמינולוגיה המיסטית קוראים לאנשים האלה שנמצאים במוסר האחר שנמצא מעל למוסר המקובל, "בני עליה". ספר הזוהר מכנה אותם: אלה שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, בדיוק משום כך – ביכולתם לקדש את הרע על ידי שיטשטשו בין ערכיו לבין ערכי הטוב, טשטוש זה יביא אותם אל חווית מציאות עליונה ואלוהית, אל גן העדן.

התרבות הפופולרית היא משיחית ומדברת בטרמינולוגיה דתית ומיסטית. היא מנסה בעצם לעלות אל שמיים, ממש כמו במגדל בבל, אלא שעל פי התנ"ך אנושות יומרנית כזו ראויה לעונש, אלוהי הממסד לא מרוצה כשמנסים לפלוש אל נחלתו הבלעדית, אם כך יקרה הגאולה תגיע, והוא יאבד את שלטון היחיד שלו. האליטה השלטת תאבד את שלטונה כשההמונים יגלו את האמת שנמצאת מחוץ לתודעה הכוזבת. התרבות הפופולרית, כביכול החילונית אך הדתית במסווה, חותרת מתחת לאלוהים הממסדי, האמת הכוזבת, בדרכה אל הגאולה שהממסד לא מעוניין שתגיע.

:: . ::

הערה: החזון הטרנסהומניסטי מעוניין להעניק לאדם חיי נצח ואושר, להעצים את המחשבה שלו ולמעשה לאפשר לו את המגע הזה באינסוף על ידי ההענקה של התכונות האלוהיות האלה – חיי אלמוות, שכל אלוהי, אושר אינסופי. איך יגיע אל אלה? בעזרת השתלת הטכנולוגיה אל תוך גופו של האדם והפיכתו לסייבורג, בעזרת יצירת רגשות ותחושות מלאכותיות של אושר ואהבה (ע"י תרופות וסמים, אף הם טכנולוגיה), בעזרת רפואה מונעת שתתגבר על המחלות הפיזיות והרוחניות. אלה מתאפשרים על ידי הפיתוחים הנוכחיים: ננו-טכנולוגיה וביו-טכנולוגיה, הנדסה רפואית וגנטית, רוקחות וכו'. רק לחשוב על מציאות שבה המח האנושי יחובר לרשת מידע גלובלית עם צ'יפים, האדם יהפוך במהותו לרוחני.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

2 thoughts on “Beyond The Infinity

  1. מרמיט הגיב:

    בעיניי זה בכלל לא "אבסורדי" שהממסד הדתי מעכב את הגאולה.

    אנשים שמוצאים את ייעודם ותכלית חייהם (שלא לדבר על פרנסתם) מהיותם מתווכים בין האדם והאלוהות – הדבר האחרון שהם רוצים זה חוויות דתיות אינדיבידואליות, ישירות ונגישות לכל.

    אדרבא – יבוא המשיח, יעבור ועדת קבלה, ראיון אישי עם הרב האשכנזי והספרדי, חותמת כשרות מבד"צ – ואז נדבר.

    זה נכון לרבנים, זה נכון לברהמינים. היה נכון בימי בודהה, עמוס, וישו… בעיניי, הטוויסט המעניין בימינו הוא שהרפואה תפסה את מקום הכהונה –
    במקום לסקול, לצלוב או להחרים,
    פשוט נותנים כדורים.

    קטע חביב. אני אוהב לתקלט מנטרות.
    (ד"א – שאפו על הקרדיט בקופסת הלהיטים אתמול.)

  2. אבי לבקוביץ הגיב:

    איזה כיף שאתה שומע את קופסת הלהיטים. היה נחמד לשמוע את השם שלי ברדיו. אני והתוכנית *ככה*, מנסה לגרום לה להיות הכי טובה.

    האמת שכל העניין מסתדר לי ממש יפה עם הסיפור של "שלושת השבועות" שהחרדים לא הסכימו להפר ולכן לא תמכו בציונות. כל הסיפור של הציונות הוא שהציונים ניסו לדחוק את הקץ ולהביא את הגאולה בצורה אקטיבית. החרדים העדיפו להיות פסיביים ולחכות שהגאולה תבוא בעצמה. השאלה היא כמובן אם הגאולה באמת היתה באה בעצמה או שבסך הכל היה לרבנים החרדים אינטרס לעכב אותה. הויכוח הזה גם חוזר בשאלה העכשווית של האם לבנות את בית המקדש בפועל או לחכות שהוא "יירד מהשמיים". מי שמאמין שהגאולה יכולה לבוא לבד, מאמין שגם בית המקדש יירד לבד מהשמיים.

    בקשר לניהיליזם הדתי: אפשר גם להסביר כך את הפתיחות הגדולה שיש כיום בעניין המגדר, היום לגיטימי להחליף מגדר ולעשות ניתוח לשינוי מין כי בעצם מדובר בטשטוש הדיכוטומיה בין גבר (הסמל הפאלי 1) לאישה. כלומר אינטרסקסואליות היא עוד דרך להבאת הגאולה, ממש כמו טשטוש ההבדלים בין היום ללילה, הכשרת החטא ועוד. נאמר על היום שבו המשיח יבוא שלא יהיה לא יום ולא לילה (כלומר לא יהיו בו הבדלים משמעותיים בין יום ללילה), נאמר שהאדם הראשון בגן עדן נברא אנדרוגינוס (שנאמר "זכר ונקבה בראם"), כמובן שלפני החטא הקדמון האדם הראשון לא הבחין בין טוב לרע, מה שאומר שמציאות עילאית היא כזו שבה אין את ההפרדה המלאכותית הזאת, הכל מאוחד ושלם – זכר ונקבה, אור וחושך, יום ולילה, טוב ורע, 1 ו-0.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.