ממשיכה מהסוף

"הסוף של הסיפור" הוא אולי רק ההתחלה. ההתחלה של ההמשך, של רגע ההוכחה אחרי הבום של האלבום הראשון. כמעט שנתיים אחרי הפריצה שלה, איה כורם מרגישה בשלה ובטוחה יותר. התקופה הזאת עזרה לה ללמוד את השטח יותר, להשתפשף ובעיקר לדעת מה הקהל שלה רוצה, ואיך תוכל לגעת בו יותר, לקראת האלבום השני שלה, ממנו היא מוציאה היום סינגל ראשון.

"אני חושבת שההופעות עשו בשבילי את השינוי הגדול. לאט לאט התחלתי להבין מי בעצם הקהל, מה מצחיק, מרגש ומעניין אותו, איך צריך לשמור עליו, והכל במסגרת הופעה", היא אומרת, "האלבום גם קרם עור וגידים בהופעות האלה, במיוחד במופעי הפסנתר שעשיתי. הם השפיעו על הצליל שלו שהפך לאקוסטי, פחות אלקטרוני, יותר מבוסס על נגינה ונגנים. העיבודים הגיעו ממש מתוך ההופעות, וזה הקל עלינו לגשת אל האלבום, הרגשנו כבר מוכנים, לא היה צריך ממש לשבת וללמד את הנגנים מה צריך לעשות"

את "הסוף של הסיפור" כתבה בשיתוף עם אריק ברמן. "זהו שיר החמצה, אחד מבין כמה שירים שעוסקים בזוגיות ויופיעו באלבום", היא מתארת אותו, "השיר מתאר סיטואציה בין שני אנשים שהחיים לקחו אותם לכיוונים שונים, הם חוזרים ונפגשים, ושואלים את עצמם כל מיני שאלות".

כורם נמצאת ביצירה מתמדת, והעובדה הזאת הקלה עליה לאסוף את החומרים לאלבום הנוכחי. "אני כותבת כל הזמן. בצורה רציפה", היא מספרת, "באיזה שהוא שלב, בקיץ האחרון, החלטתי שהגיע הזמן להוציא את זה לאור. הרגשתי שאני רוצה להביא משהו חדש כי הדברים הקיימים הפכו ישנים, ופשוט צריך לעשות את זה. חזרתי אל החומרים שכתבתי, חלקם נכתבו בין שני האלבומים וחלקם אפילו לפני כן, כמו השיר הזה. בחרתי מה שטוב בשבילי, ומפה לשם זה התגלגל מהר".

רוב השירים הוצגו לראשונה במסגרת "הפרלמנט", על פניו הפורום בו מנוסחים הפרוטוקולים של זקני רימון, כפי שאוהבים לקרוא לזה. כורם עצמה רואה את זה אחרת לגמרי, הרבה יותר כמנוע לכתוב ולשמור על הצורך הזה לכתוב, לא כאל מקום בו היא וחבריה זוממים להשתלט על הרדיו. בכלל, כל מה שנראה מבחוץ כ'תופעת רימון', הדיבור על קליקה ש'השתלטה על המוסיקה' הוא לא במקום, זה יותר גימיק נחמד שמישהו נתפס עליו והפך את הטפל לעיקר, היא אומרת, "זו הסיבה שהביקורת הזו לא משפיעה עלי כל כך. כשמדברים על תופעה ומשתמשים במשהו שהוא לא יותר מפיקנטריה, אני לא יכולה לקחת את זה ברמה האישית. תמיד היה אפשר לשייך אותי לאיזו קבוצה, גם אם לא נוצרו נסיבות שיגרמו לכך שגם אני וגם אנשים שלמדו איתי נוציא אלבומים באותה התקופה, אני לא יכולה לעשות עם זה שום דבר"

האם העובדה שכולכם יושבים באותה משבצת מוסיקלית גם לכם לערוך השוואת בין עצמכם?
"התחרויות האלה הן לא הבעיה שלנו, יותר של האנשים שעסוקים בהן. אנחנו לא עסוקים בזה, אין לנו סיבה לעשות אותן בעצמנו כשכולם מסביב מדברים עליהן. העובדה שחלק מאיתנו מצליחים יותר וחלק פחות? אני לא פוחדת על האחרים, אני מאמינה שהם מוכשרים מכדי שלא ישימו אליהם לב בעתיד. בינתיים? ברור שהיינו שמחים אם כולם היו מצליחים אבל זה המקצוע, זה דבר טבעי. תחרות סמויה וקנאה אין בינינו כל כך, אנחנו יכולים להישאר חברים טובים, להמשיך לעזור אחד לשני ולתמוך, זה יותר חשוב. וחוץ מזה, הגלגל תמיד יכול להתהפך. הדבר החשוב הוא שכולנו נשאר שפויים, ושנדע לעמוד בלחצים שמופעלים עלינו"

אלבומה השני של איה כורם צפוי בסביבות פברואר-מרץ, הוא ייקרא "שפה זרה" ויכלול 13 שירים, את רובם כתבה והלחינה בעצמה. האלבום יסמן לטענתה התקרבות לטעם האישי שלה, סינגר-סונגרייטרים קלאסיים ומודרנים, ויגוון בהשפעות שונות, מבלדות ועד קאנטרי וקברט. אורי זך הפיק את כל הקטעים מלבד אחד, שהותיר בידיו של יוני רכטר, היחיד שיש לו רשות לגעת בפרות קדושות כמו 'עטור מצחך', שהשיר שהפיק והלחין מהווה לו מין תשובה נשית שכתבה כורם.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.