לא סחבק, מצביא!

"אלכסנדר הגדול" שיצא לאחרונה בהוצאת מודן, הוא ספר ביוגרפי שעוסק באלכסנדר מוקדון, "המצביא הבלתי מנוצח בהיסטוריה", שהרחיב את האימפריה שהקים אביו מיוון לכדי 90% מהעולם הידוע של ימיו, ובזכותו ההלניזם הפך מתרבות מקומית לתופעה עולמית ששרידיה משפיעים עלינו עד היום. מה שמייחד את הספר הוא "הדוגמאות החיות" שמביא המחבר ביל יני, כשהוא מפנה לקרבות מוכרים מההיסטוריה המודרנית, בעיקר היסטוריה אמריקאית, על מנת לתאר את האסטרטגיה בצורה שתוכר ותובהר קצת יותר לקורא המודרני. גם ההקדמה נכתבה בידי גנרל אמריקאי, ווסלי קלארק, מה ששוב שם את הדגש על האסטרטגיה הצבאית – הספר הזה מתאר את קורותיו של אלכסנדר לא ברמה ההיסטורית ולא ברמה הרכילותית, אלא ברמה הצבאית. הסיבה לכך טמונה בהיתו של הספר חלק מהסדרה "הגנרלים הגדולים בעולם" שיצאה בהוצאת Palgrave Macmillan. קלארק אמון על העריכה וההקדמה לכל הספרים בסדרה, כולל שניים של יני שעוסקים בהיסטוריה העתיקה – של אלכסנדר ושל מקבילו הרומי (מבחינה מסורתית, לפחות על פי ההיסטוריונים העתיקים) יוליוס קיסר. הקשר בין השניים, ובאופן כללי הביוגרפיות של כל אחד מהם, נטחנו לעייפה. יוון יצרה את התשתית להלניזם, רומא ירשה אותה והניחה את היסודות לאירופה המאוחרת יותר כ"פסגת הציווילזציה", כך שמבחינת היסטוריה ולקחים ממנה הנושא מכוסה. הצורך היחיד של הספר הוא כאמור הניתוח של מהלכיו, ולכן לא אמורה להיות למחבר דעה (על אף שהוא נוגע בהם ממש בקטנה, אבל לרוב נשאר ניטרלי) בנושאים שונים שההיסטוריונים בדרך כלל עוסקים בהם: האם אלכסנדר היה רודן או גואל? מה היה קורה אילו לא היה מת בגיל 32? מה היה קורה אילו היה כובש את רומא? וכו'.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה