מיזוגניה

הפמיניסטיות משביתות שמחות? לא את השמחה הזאת לפחות. אייקון בהאנגר 11 הערב, ואם נתעלם לרגע מהמסרים שלו, הולך להיות לנו חג. כמו לפני שנה, כשבלק אייד פיז היו כאן. שועה עולם מצליח בזמן אמת, כאן אצלנו. ;שבועיים שלמים היו להן, לבנות המחנה הלוחם למען זכויות הנשים בארץ – שלי יחימוביץ, זהבה גלאון וחברותיהן. ועוד שבועיים שקטים, לא של קרבות הישרדות, לא של בחירות פנימיות ומאבקים פוליטיים אחרים ולא של דו"חות של מבקר המדינה המצביעים על מחדלי בטחון קריטיים. גם א' של קצב נרדמה בשבועות האחרונים ופינתה להן קצת זמן בשביל להתעדכן על החדשות, שנודעו בעצם כבר אחרי שעסקת הטיעון נחתמה.

אז מה בכל זאת גזל מהן את שניות החרדה שהיו אמורות להקדיש כדי לחוס על רוחם של בני העשרה המקומיים? ממש לא ברור, אבל יש את מי מאיתנו שדי נושם לרווחה, כבר אבוד להן. בעוד כמה שעות אייקון פה, והן לא יספיקו לעורר סערה ציבורית ולנסות למנוע את בואו של אחד מזמרי-העל הסקסיסטיים ביותר שיש כיום.

כשמדובר היה באמני דאנסהול הומופוביים, פעילי זכויות האדם מיהרו להשמיע את קולם, היינו הך כשמדובר היה בלהקות ניאו-פולק שמשתמשות בדימויים השאובים מהלקסיקון הנאצי. אבל סקסיזם מפורש שאפשר ללכת איתו הלאה ולקרוא לו פשוט בשמו, שנאת-נשים, או שהוא לא מספיק בוטה בכדי לגרום להם לפתוח את הפה, או שזה הפך לדבר שבשגרה, כך שאין כבר טעם למחות כלפיו. אלה הן הסיבות היחידות שאפשר לתרץ איתן את השתיקה הזו, בהנחה שעצם קיומו של המופע לא נעלם מהם.

בתור מי שמחזיק בהרמון של נשים ועוד מתגאה בזה (יענו: פוליגמיה), אייקון לא מהסס להפגין בהליכותיו ובמילותיו אורח חיים של אפנדי ומרבה לנפנף ב"מגיע לי" בהקשרים מיניים. החל משמות שירים כמו "Smack That" ("על הרצפה, עד שיכאב") ו-"I Wanna Love You" (כלומר "I Wanna Fuck You", כפי שנקרא בגרסה לא-מצונזרת), וכלה בשערוריות שונות ומשונות שהאחרונה מביניהן היתה לפני כחודשיים, אז דימה יחסי מין על הבמה. ולא משנה שהאובייקט היה בחורה בת 15, כך שמדובר היה גם במעשה מגונה בקטינה, עצם העובדה שמדובר במעשה מגונה לעיני המצלמות היא הטריגר שאמור היה להצית את הארגונים האלה. רק כהערה אפשר לציין את המקבילים האוסטרליים לדוגמה, שכבר הביעו את דעתם מיד עם הכריזו של אייקון על הופעה במלבורן, בתחילת החודש.

מהרגע שהוטחה בו ביקורת ציבורית והספונסר של המופע שלו הסיר ממנו את החסות, אייקון באמת נרגע מעט והחל להיות זהיר בלשונו. הוא אפילו הוסיף והקליט שיר התנצלות שבו במקום להאשים, ויש לו על מה להאשים אם רוצים לרדת לרגע מהעץ ולנסות להביט במציאות מעיניו שלו, הוא בוחר לקחת את האחריות ואת האשמה עליו (כך גם השיר נקרא, "מצטער, אני אשם"). אם אתם מקבלים את ההתנצלות, ואם אתם מתעלמים לרגע מהמסרים שלו ומתחשבים בעובדה שהוא עוד שם ענק ועכשווי שמשום מה אנחנו זוכים להגעתו בשיא הצלחתו (כולל כניסת-שיא למצעד האמריקאי ביום חמישי החולף) – אתם הולכים לחוות הערב ללא ספק את אחד מהשיאים המוסיקליים של השנים האחרונות. הריעו.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.