יש כבוד

הדמיה חיה של סקס על הבמה והשלכת מעריצים ממנה לא היו אתמול בהאנגר 11. מה שכן היה אלה מערכת תופים חיה, תקליטן ו-MC עם מוהיקן וחצאית סקוטית שנראה מצד אחד כמו כפיל של תומר שרון על ספידים ומצד שני כמו הומו קיצוני מסוף שנות השמונים. וכמובן, אייקון בלי חולצה שקופץ אל הקהל והמעריצים שצובאים עליו כמעט נמחצים, ואז הוא מעלה ילד על הבמה ולרגע אחד יש את הפחד הזה, ורק שלא יאנוס אותו…

כאן גם הנקודה וכאן המקום להוריד בפניו את הכובע. את כל הכובעים בעצם, שיש לכל מבקר. את הכובע כמפרגן על היותו אחד מהאמנים הבכירים ביותר שהגיעו אלינו בשנים האחרונות, ואת זה כמקטרג על היותו אחד מהאמנים הארסיים-לכאורה שהגיעו בתקופה הזו. במקום קיתונות של סקסיזם מצאנו את אייקון מטיף הלוך והכרז מסרים של אהבה ושלום. כולנו בסופו של דבר אחים, שהרי מגזע אחד נוצרנו, בניהם של אותם אדם וחוה, הוא אמר בדברים כגון אלה. הדת היא עניין של אמונה ולא של הפרדה, היא עניין של יחסינו עם האל ולא של יחסינו עם בני אדם אחרים. אפשר להאמין במי ומה שרוצים והעיקר שנקבל את כל אחד, ואם משהו שיכול לאחד את כולם, מעריציו מכל הדתות והעמים, היא המוסיקה. אותה המוסיקה שעל מילותיה דיברנו כה רבות וסיכמנו שנתעלם מהן. אותן מילים שאם נבקש לדייק, הוא אפילו לא שר אותן ונתן לקהל להשלים את השורות שבהן הן מופיעות. הקהל שגדש את המקום הריע לא רק לאייקון, ללהיטיו ותכניו, הוא הריע לרוח שלו, אותה ביקש להעביר בצורה הכי מרגשת וכנה.

השורה התחתונה כמו השורה העליונה: גם לנו זה קרה, כמו לכל מי שביקש להיתפס עם אייקון לקטנות שאפיינו אותו בחודשים האחרונים. אחרי מופע כזה אי אפשר שלא להשתפך. קצר-קצר, שעה על השעון, בלי הרבה מזמוזים (תרתי ותלתי משמע), אבל משאיר הרבה טעם והרבה יותר חומר למחשבה.

ורגע אחד לפני סיום, טוב שמשך ההופעה הופך לאישיו. ובכן, מי שבאמת ציפה לשעתיים וחצי של אייקון, א-לה טורי איימוס, לא ברור למה חיכה. שעתיים וחצי זה אולי זמן הבמה שהיה לתאקט, כי כשמדברים על חצי מהמופע שהלייבל רכש, זו אכן הכוונה, ואנחנו עוד לא מדברים על מופע טרום-חימום, וכל אלה ביחד ברור שלא נכנסים בארבע שעות. אז חצי שעה וקצת יותר של אלון דה-לוקו, ואז מטרו, המספר החדש והצעיר של הלייבל שקיבל חשיפה חגיגית, סיוון בתחפושת של אורית שחר, בוסקילז בקביים, שי 360 ("360 360"), איציק שמלי בלוק וצ'ארם של מלצר ערבי, הצל במצב רוח קיצי משהו וכמובן סאבלימינל – כל אלה ביחד, בהתחשב בכך שיש מקום ללהיטים הגדולים ועוד לאחד-שניים או יותר שירים חדשים, וכבר סגרנו את השעתיים פלוס האלה. ברור אם כך שהשעה המאוחרת שהשאירו לאייקון (23:00) לא הותירה לו זמן להכניס יותר מלהיטיו המוכרים וכמה קטעי מצב-רוח נוספים.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.