הפרדוקס

רחבת הריקודים והסייברספייס הם אוטופיה, אוטופיה כמובן בערבון מוגבל. אוטופיה רק אם כל המשתתפים יחליטו שהם באמת רוצים לחיות באוטופיה ולא "יעשו בעיות". מהן בעיות? למה יש בעיות? מה הגורמים שלהן ואיך ניתן למנוע אותן? לאף אחד אין תרופת פלא, ולמעשה אחת מההנחות הבסיסיות ביותר של כל תיאור מציאות היא שהפרדוקס הוא בלתי נמנע. המציאות היא פרדוקסלית, גם המציאות של אידאולוגיית הגלובאל קלאבינג והסייברפאנק. החלק הסוגר את המאמר "תנו למהפכה להתחיל" עוסק במציאות הפרדוקסלית הזאת, ומציב שאלה בפני קהל הגולשים והבליינים – אתם רוצים להגשים את המטרות שלכם או לא? אם כן, אז כבר אתם יודעים איך קוראים למאמר.

:: . ::

עקרון חשוב, שבעצם מעמיד את כל האידאולוגיה הזאת (או שמא: מעמיד אותה בספק) הוא שברירת המחדל היא שיווצר פרדוקס. המציאות היא פרדוקסלית, ובכל התחומים, מצב אידאלי הרי קיים רק בתאוריה. הפרדוקס הכי נראה לעין הוא באמת ניגוד האינטרסים של הסייברפאנקיסט, שבעוד שהוא אנטי-גלובליסט – אנטי תאגידים, נון קונפורמיזם, בהרבה מקרים (כמו לדוגמה ב"מועדון קרב") זה מתבטא גם כמחאה אקטיבית, שלא לדבר על ונדליזם, ובהקבלה שלנו: האקינג/קראקרינג – הוא הגלובליסט הכי גדול כי זה יסוד כל הרשת, הכפר הגלובלי שבו שני אנשים שונים משני קצוות שונים יכולים להתקשר. היינו הך לגבי תרבות המועדונים, שעליה ניכר עוד הרבה יותר שהגלובליות שלה עומדת בניגוד מוחלט לאג'נדה הפוסט-מודרנית שלה.

אבל הנקודה היותר חשובה והיותר אירונית במציאות הפרדוקסלית היא שלא ריאלי שבן אדם יתנתק מצורתו החומרית ותכונותיו החומריות (צרכים אנושיים כמו אוכל, סקס, פיפי-קקה וכו') כך שעדיין נאלצים להתמודד מול הקשיים שמערימות התכונות האנושיות האלה, כמו סקסיזם, גזענות, הומופוביה, סנוביות, מעמדיות וכו'. כתוצאה מכך:

* בסייברספייס: אי אפשר להתעלם מסקסיזם, הזכרים המקוונים נשארים שובניסטיים, הנקבות המקוונות ממשיכות להעדיף להתפרנס מזה. המכובד יותר נחשב יותר, ולאו דווקא האינטליגנט יותר, בלתי אפשרי לסלק תכונות אנושיות כמו חנופה, התחסדות וגאוותנות. יוצא מכך שאם סקס הוא בעצם צורה פיזית ליחסי גומלין, סקסיזם היא דרך ההתמודדות וחוסר היכולת של האדם שלא לחשוב על כל דבר בקונוטציות מיניות, כך שהנחשב מושך מינית.

* בתרבות המועדונים: קיימים הרבה יותר תקליטנים ויוצרים אלקטרונים גברים מאשר נשים, לעומת הדגימות הווקאליות הנשיות שנפוצות הרבה יותר מהגבריות. פילוח הקהל לא שווה בין המינים. מאחר שהאסוציאציה של הגבר היא עם תרבות, שפה וטכנולוגיה, בעוד ששל האישה היא רגש, גוף ומיניות, אי אפשר להתגבר על סקסיזם. את המיניות אי אפשר להעלים, העולם ימשיך להיות שטחי, המדד הוא שככל שיש יותר דגימות נשיות יש יותר גברים בסצינה, כלומר דגימות נשיות מאמצות את החשיבה הסקסיסטית של הגברים. גם תקליטנית אשה תאמץ את החשיבה הסקסיסטית על מה קורה כשאשה שולטת בך (יחסי קהל-תקליטן). המיניות עולה על גדותיה ומאפילה על אידאל האוטופיה, כי שוב היפה יותר, העשיר יותר והמכובד יותר נחשב, הביטוי של זה הוא במצב החדש שנוצר: סלקציה שהיא ניגוד מוחלט לרוח האוטופיה. סלקציה נועדה אמנם להרחיק גורמים עבריינים מהמועדונים אבל לא להרחיק אנשים מהמעמד הלא-נכון שבאו בסך הכל להשתתף בכינוס שבו יש להם זכות ככולם. הרגע בו הונהגה הסלקציה הוא הרגע שבו תרבות המועדונים פשטה רשמית את הרגל, תנו למהפכה להתחיל.

:: . ::

בחזרה לעמוד המאמר, בחזרה לחלק הראשון

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.